דני וקרן
כשהאדריכלית של דני וקרן שלחה להם את תוכנית הבית, הם היו בעננים. הכל היה שם: סלון פתוח, מטבח שף, ופינת אוכל חגיגית – כל מה שצריך בשביל לארח את כל המשפחה (כולל הדודה שמביאה ארבע תבניות עוגה לכל מפגש).
ואז הם הגיעו לרפלקטה.
ברגע שהתוכנית הוקרנה בגודל 1:1 על רצפת האולם, קרן שתקה. דני הסתובב פעמיים סביב עצמו וניסה להבין איפה בדיוק אמור להיכנס השולחן הענק שהם כבר קנו באינטרנט. (רמז: הוא לא.)
"רגע, זה המעבר למרפסת?" שאל דני כשהוא דילג באלגנטיות על ה"ספה".
"כנראה רק אם אתה חתול." ענתה קרן.
הם עצרו, מדדו מחדש עם העיניים (ואז עם הרגליים), ויחד עם האדריכלית ערכו התאמות שהחזירו את האיזון לחלל. במקום סלון שמרגיש כמו חדר המתנה של מרפאה – הם קיבלו בית שנעים להסתובב בו, לשבת בו, ואפילו לאכול בו בלי להזיז קיר.
ובנוגע לשולחן? הוא נמכר ביד 2. ובמקומו, ברפלקטה, הם התאהבו בשולחן עץ אלון מושלם, שכמו נולד בדיוק בשביל הפינה החדשה שלהם.
"זה היה כאילו מישהו נתן לנו להיכנס לעתיד – ואז חזרנו אחורה לתקן אותו." סיכם דני. "אם רק היה דבר כזה גם לחתונות…"
